/ / A.S. פושקין, "משורר והקהל": ניתוח של השיר

A.S. פושקין, "משורר והקהל": ניתוח של השיר

אלכסנדר סרגביץ 'פושקין "המשורר והקהל" כתבבשנת 1828. שיר זה גרם דעות סותרות מאוד בחברה, ההערות לא נעצר גם לאחר מותו של המחבר. בעבודתו, פושקין פונה בחדות לסביבה, קורא לזה נילו. רוב מבקרי הספרות מסכימים כי אלכסנדר סרגייביץ 'לא התכוון לעם פשוט, אלא לאצילים, לעוני רוחני בולט ולהיעדר הבנה של יצירתיות אמיתית.

לדחוף את המשורר ואת הקהל
משורר "המשורר והקהל" כתב פושקיןזמן קצר לאחר ניסיונות השלטונות לשלוח את העט בכיוון הנכון. בני דור רבים, שהכירו היטב את הסופר, טענו כי עבודה זו היא תגובה לדרישות המוסר הדידקטי, כלומר, אלכסנדר סרגייביץ 'חיבר את מה שנדרש ממנו, אך לא מחשבותיו ורגשותיו. רצונות השלטונות נבדלו באופן משמעותי מן האידיאלים של המשורר עצמו. עד כה, איש לא הבין מה פושקין כינה את הניאלו.

לדעת את הלך הרוח של המשורר ואת היחס שלוהאצולה, רבים הניחו כי הביטוי "אספסוף חילוני" מתייחס לביורוקרטיה גבוהה יותר. מאידך גיסא, ההתמכרות ל"סיר התנור" כמעט ואינה מיוחסת לעשירים. יש הצעה שפושקין תיאר את הדימבריסטים בשירו. "המשורר והקהל" הוא ביטוי של אכזבה מוחלטת מהאירועים שהתרחשו ב -14 בדצמבר 1825. בשיר מוזכר כי האספסוף הוא מרגיע על ידי שוטים, כלומר, עבור דמבריסטים, מבוכים ו גרדומים הוכנו.

משורר והמון פושקין
אם אתה מסתכל על השיר "המשורר והקהל" יותרבאופן כללי, מתברר כי אלכסנדר סרגייביץ 'התכוון לאנשים שלא חשבו באמנות גדולה. בתחילת המאה התשע עשרה, אנשים יצירתיים טופלו בבוז כלשהו, ​​הם לא קיבלו תפקיד משמעותי בחברה. סטיהופלס אירח את האנשים, אבל לשירים שלהם לא היתה משמעות חברתית. "שיר המשורר" הוא יפה, חופשי, אבל באותו זמן עקרה כמו רוח. אנשים לא הבינו את ערך השירה, הם מנסים למצוא תועלת, תבואה רציונלית בכל דבר, ולא ליהנות מיצירות אמנות.

בתורו, נביא חכם מרגיש את עצמופושקין. "המשורר והקהל" הוא ניסיון לגדר את הציבור, להראות התעלמות מעקרונותיהם וערכיהם. אלכסנדר סרגייביץ' לקח חלק ישיר במרד דזמבריסטי, אך לאחר כישלון הקונספירציה הסודית הוא התאכזב בכל דבר וחזר על גורלו. לא אכפת לו מהאנשים השחצנים שאינם מבינים אותו, אלא רק צוחקים וצוחקים.

שיר המשורר והקהל
לדפוק על ליבם של אנשים, לשבורהתודעה הציבורית היא מעבר לכוחו של פושקין. "המשורר והקהל" הוא ביטוי של סלידה לערכים חומריים, משום שהרוחניות מתה בגללם. המחבר רואה איך הדור משפיל, הכל יפה גוסס. העניים דואגים רק לאוכל, העשירים שקועים בדיבור, לאיש ולא לזה לא אכפת מהיצירתיות. המשורר מקבל את התפקיד של ליצן המשפט, ואת זה פושקין לא אוהב. לכן, הוא מתכחש במודע לעולם שבו הוא חי, אך אינו מוותר על מתנתו, כי הוא מקווה להתעורר באור העם ואת רגשות אצילים.

</ p>>
קרא עוד: