צלבני הוא אביר שנלחם נגד כופרים
קשה לדמיין את ההיסטוריה של ימי הביניים בלימסעי הצלב, אשר במאות XI-XIII זעזע את המזרח התיכון כולו. בפלישות ההמוניות הללו נטלו חלק פעיל כנציגי האצולה האירופית, כמו גם אנשים שניסו לנקות את אדמת המוסלמים המרושעים.
הצלבנים. מי הם?
אנשים שקראו לעצמם ככה, התווכחוהנצרות. מכאן שמה של הקמפיינים, כמו גם החיילים שהיו מעורבים בהם. מוקדש לדם כי הם לשפוך, איכרים פשוטים הפך במהירות לוחמים מקצועיים. הצלבני הוא אביר. לוחמים כאלה נטלו נשק והלכו לכופרים מסיבות שונות: חלקם בגלל הצמא להרפתקה, אחרים להעשרה חומרית, השלישי היה באמת קנאים דתיים ידועים לשמצה. המשתתפים בקמפיינים הראשונים כינו את עצמם עולי רגל, ואת מסעותיהם הצבאיים - דרך קדושה או עלייה לרגל.
מסעי הצלב הראשונים
הכל התחיל עם האפיפיור אורבן, שבמרץ 1095שנה ניסח בבהירות את הסיבה הכלכלית לפשיטות. הוא אמר: מדינות אירופה לא יכול להאכיל את האוכלוסייה, אשר גדל מדי שנה. לכן, כדי לשמר את חייהם של נוצרים כנים, יש צורך לתפוס את השטחים המזרחיים עשירים המשאבים אשר נכבשו על ידי המוסלמים ללא הצדק. אשר למניע הדתי, היא הפכה לעובדה שאין עליה עוררין: כנסיית הקבר, מקדש חשוב של אמונתם, נשמרת בידי כופרים, והדבר אינו מקובל.
תוצאות
למרות התבוסה, הכובשים לא ויתרובהדרגה לבנות כוח. בתוך כמה שנים פרצו הלוחמים לאסיה. כאן הרסו ערים וארגנו כוחות שלטון מקומי. הם הצליחו לתפוס את ירושלים וביזנטיון, אך המטרה העיקרית, כנסיית הקבר, נותרה בידי הכופרים. מישהו התחיל שמועה שקרית שרק הידיים של הילדים יכולות לשחרר אותו. כתוצאה מכך התארגן צבא, שעיקרו אבירים צעירים - צלבנים. גילם לא עלה על 14-15 שנים. התוצאה היתה טרגית. מחצית הקטינים מתו, חלק אחר נמכר לעבדות.
