פושקין, "ערב חורף": ניתוח של השיר
פושקין "חורף הערב" כתב מאוד לא נוחתקופה של חייו. אולי, זו הסיבה התחושה של חוסר תקווה, עצב בעת ובעונה אחת של תקווה לעתיד טוב יותר להחליק את השיר. ב- 1824 הורשה אלכסנדר סרגייביץ' לחזור מן הגולה הדרומית. מה היתה אכזבתו כשהמשורר למד כי מותר לו לחיות לא בסנט פטרבורג או במוסקבה, אלא באחוזה הישנה, שהיתה מנותקת מהעולם הסובב, מיכאילובסקי. באותה עת התגוררה כל משפחת פושקין באחוזה.
לאחר שהוריו עזבומיכאילובסקי לחיות במוסקבה, וזה קרה בסתיו 1824, נכתב "ערב חורף". פושקין כתב את הפסוק שלו בחורף 1825, והפעם המשורר נרגע מעט, הוא כבר לא חש לחץ מפלצתי מכל הצדדים, אבל הסערה עדיין שלטה בנשמתו. מצד אחד, אלכסנדר סרגייביץ 'מרגיש הקלה ומקווה לעתיד מזהיר, אך מצד שני הוא מבין את חוסר התקווה של מצבו.
פושקין "חורף ערב" כתב להעבירהרגשות האמיתיים שלהם. בתדמית של אשה זקנה, ניחשה האחות שלו, ארינה רודיונובנה. המשורר מבין שהאישה הזאת היא האדם היחיד שאוהב אותו. נני לוקחת אותו כבן, דואגת, מגינה, עוזרת בעצה חכמה. הוא נהנה לבזבז זמן פנוי איתה, צופה הצוהר. פושקין "ערב חורף" כתב לפחות איכשהו להרגיע את הייסורים. הוא אינו יכול ליהנות לחלוטין מן האידיליה, משום שהוא מתמוטט בשבי.
